דר’ זאק וזוית ההטעיה של ארטוסתנס וניסוי השמש

דר’ זאק מעלה השערה  שהניסוי של ארטוסתנס למדידת המרחק לשמש נערך בצורה שהתייחסה אך ורק לזוית מסויימת ולא לוקחת בחשבון את ההשפעות הסביבתיות על אור השמש ובמיוחד אם יש מעלינו כיפת זכוכית שעובדת כמו עדשה ונקודת הקרנה של מקור אור השמש האמיתי עליה. זהו סרטון מאוד טכני שיורד לפרטים הקטנים ומבצע גם ניסויים במציאות וגם בעזרת הדמיות מחשב להראות איך ניתן להפוך משטח שטוח לכדור ומדוע הניסוי הזה אינו בהכרח מוכיח שהעולם הוא גלובוס. ממליץ לראות אפילו פעמיים בכדי להפנים בדיוק על מה הוא מדבר ואיזו נקודה הוא מנסה להראות.

פענוח העולם השטוח חלק א’

רוזטה דלהקרואה לוקחת את הנושא המורכב של העולם השטוח ומביאה לנו את הפענוח המיוחד שלה שמרכז רבדים שונים ומקורות שונים אודות האמת של המציאות והעולם בו אנו חיים. בסגנונה הנעים והרהוט היא מובילה אותנו לנבכי האוקולט, משמעותם של סמלים והאטימולוגיה הנסתרת של מילים.

האומדן של השמש

תאוריה מעניינת של אנטוניו לגבי איך הפעולה של השמש והשפעתה על היום והלילה דרך בחינה של ניסוי עם מים. האם יתכן שהשמש שאנו רואים הינה רק הבזק השתקפות ממקור השמש האמיתי שרובו מוסווה מעינינו בשל המצאותו בספקטרום אחר של אור אותו אנחנו לא יכולים לראות.

פרספקטיבה ואיך הגאומטריה התלה בנו

 

קל לראות את העולם השטוח כאשר אתם מבינים איך החליפו בין פרספקטיבה לבין קימור דמיוני המחוייב במציאות מבחינה גאומטרית. פרספקטיבה גורמת לאופק להראות בגובה העיניים ולחלק את הראיה לשני חלקים. האחד הוא השמיים הנראים כיורדים מלמעלה למטה לקו האופק ואילו הארץ נראית כעולה מלמטה כלפי מעלה לקו האופק שם הם נפגשים במרכז הראיה כקוו מישורי. ככל שננמיך בגובה נקודת הצפייה, ככה החלק התחתון של הארץ יתכווץ וככל שנגביה יותר שטחים מן הארץ יחשפו בעוד קו האופק תמיד ישאר באותו מקום אל מול עיננו. הפרספקטיבה היא זו שיוצרת את האשלייה שיש קימור.

מאובנים – הוכחה כימית שהם היו פעם חלק של יצור חי

סלעים לפעמים הינם מאובני בוץ אשר נשמרו בבוץ כתוצאה משטפון. הדי.אן.איי וסריקות אם.אר.איי של אנאטומיסטים כולל שחזור התהליך במעבדה מוכיחים כי אלו היו פעם חלק מיצורים חיים. המחקר הזה מבטל את כל מה שאי פעם ידענו אודות סלעים ואבנים תודות לרוג’ר שהקים את בית הספר למאובני בוץ – Mudfossils University.