הפיזיקה הטבעית של מים היא למצוא את המקום הנמוך ביותר ולהתאזן. אם כדור הארץ היה כדור ענק מוטה, מתנדנד ומשוטט בחלל האינסופי אז בעקביות
משטחים מפלסיים לא היו קיימים כאן. אך מכיוון שכדור הארץ הוא למעשה מישור שטוח ורחב, המאפיין הפיזי הבסיסי הזה של נוזלים המחפשים ומוצאים איזון תואמת
את הניסיון והשכל הישר.
נהרות יורדים לגובה פני הים ומוצאים את המסלול הקל ביותר, צפון, דרום, מזרח, מערב וכל תווך אחר של כיוונים על פני כדור הארץ בו זמנית. אם כדור הארץ היה באמת כדור מסתובב אז לרבים מהנהרות האלה
היה בלתי אפשרי לזרום במעלה הגבעה או הר. כמו למשל נהר המיסיסיפי שאורכו 3000 מיילים, יצטרך לזרום במעלה של 11 מיילים לפני שמימיו מגיעים אל מפרץ מקסיקו.
חלק אחד של נהר הנילוס זורם לאורך אלף מיילים עם נפילה של רגל אחת בלבד. חלקים ממערב אפריקה בקונגו, לפי הנטייה והתנועה האמורים של כדור הארץ, לפעמים היו זורמים במעלה הגבעה ולפעמים למטה. כך יהיה גם במקרה של
פרנה, פרגוואי ונהרות ארוכים אחרים.
אם כדור הארץ היה כדור בהיקף של 40,000 ק"מ כמו שנאס"א ואסטרונומיה המודרנית טוענים, טריגונומטריה כדורית מכתיבה את פני השטח של כל המים העומדים החייבים להתעקם
כלפי מטה ע"פ נוסחה של 12 ס"מ כל 1.6 ק"מ בריבוע לכל ק"מ נוסף. המשמעות היא לאורך תעלה של מים עומדים באורך של 10 ק"מ, כדור הארץ היה מתקמר 2 מטרים משני הקצוות מהפסגה המרכזית.
בכל פעם שנערכו ניסויים לנסות להוכיח את הקימור על מים עומדים הוכח שהם תמיד באיזון מושלם ואין שום קימור מעל גופי מים עומדים ולא משנה מה גודלם, פני המים תמיד יהיו מאוזנים במצב מנוחה.
מודדים, מהנדסים ואדריכלים לעולם אינם נדרשים לעשות זאת, להכניס ולחשב את העקמומיות של כדור הארץ לפרויקטים שלהם. תעלות, מסילות ברזל, גשרים ומנהרות למשל תמיד חוצבים ומניחים אופקית, לרוב על מאות
מיילים ללא שום התחשבות בעקמומיות כדור הארץ
.